"אוטו-בוטיק ארז" (1974) בעמ נ' רשות המיסים בישראל ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת המבקשת לסעד זמני, שבו עותרת המבקשת לעכב העברת כספים המצויים בידי צד ג' (המשיב 2, להלן:- "המשיב" או "עו"ד קליר") לידי המשיבה 1 (להלן:- "המשיבה"), במסגרת עיקול על פי פקודת המסים (גביה), שהטילה המשיבה על כספים המגיעים למבקשת מאת משיב.

2.המבקשת טוענת, כי היא חברה שהיתה פעילה עד לשנת 2005 באזור התעשיה ארז, זאת עד ל"התנתקות" בשנת 2005. מאז, החברה אינה פעילה, אחד מבעליה נפטר והבעלים האחרת, הגב' רחל כהן נמצאת בבית אבות. כתובת החברה עברה עם ביצוע ההתנתקות לביתם הפרטי של בני הזוג כהן ברחוב קדושי קהיר 2 בחולון.

המבקשת ניהלה תביעה נגד משרד הביטחון ולאחרונה הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרתו מגיעים למבקשת סכומי כסף בשיעור של כ- 600,000 ₪. סכומים אלו, אשר מיועדים, לשיטת המבקשת לתשלום לעובדים והוצאות נוספות, עוקלו בידי המשיבה, כאשר עו"ד קליר קיבל הודעת עיקול על סכום של 918,874 ₪.

המבקשת טוענת, כי להודעת העיקול לא קדמה פניה מוקדמת כלשהי של המשיבה, המציגה דרישת תשלום ומסתבר בדיעבד, כי המשיבה חייבה בשומה לפי מיטב שפיטה בתשלום הסכומים נשוא העיקול, כל זאת כאשר בפועל החברה כלל אינה פעילה.

פניית המבקשת אל המשיבה נענתה, על פי הנטען, בטענה, כי יש להעביר תחילה את הכספים ורק לאחר מכן ינוהל עמה משא ומתן.

לטענת המבקשת, ניהול משא ומתן עמה כאשר הכספים מצויים בקופת המשיבה יביא להקשחת עמדתה של המשיבה כאשר מנגד עומדת זכותם של העובדים והגורמים הנוספים לתשלום פיצויים.

3.בית המשפט נעתר לבקשה במעמד צד אחד והורה על עיכוב הכספים המצויים בידי עו"ד קליר ונקבע דיון במעמד הצדדים.

4.בין לבין הוגשה התביעה העיקרית בתיק.

בתביעתה עותרת המבקשת לסעד המבוקש בכותרת התביעה כדלקמן:

"כב' בית המשפט הנכבד, מתבקש להצהיר כי לא קמו למשיבה הזכות לגבות כספים עפ"י שומה לפי מיטב שפיטה, אלא בהתאם לדוחות שהוגשו לפקיד שומה אשקלון.

כב' בית המשפט הנכבד, מתבקש להורות לצד ג' להעביר את הכספים המוחזקים בידיו אל המבקשת".

5.המשיבה הגיבה לבקשה ואילו המשיב הודיע, כי בהיותו מחזיק בלבד, יכבד כל החלטה של בית המשפט ולכן ביקש פטור מהתייצבות לדיון שנקבע.

6.בתגובתה לבקשה טענה המשיבה, ראשית, כי יש לדחות את הבקשה בהעדר עילה, שכן עסקינן בחוב בר גביה ואם מבקשת המבקשת לתקוף את החוב, עליה לעשות זאת בדרך הקבועה בחוק. נכון להיום, המבקשת טרם מיצתה ההליכים לפי החוק והיות שכך מדובר בעתירה מוקדמת. עוד טוענת המשיבה, כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, היות וזו בסמכותו של בית המשפט המחוזי, שהוא בעל הסמכות העניינית לתקוף את החלטת פקיד השומה.

לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה, שכן על פניו, ניתן יהיה לקבל בחזרה את הכספים המצויים בידי המדינה, אם תתקבל עתירתה של המבקשת.

המשיבה טוענת, כי המבקשת עד כה לא הגישה דו"חות מבוקרים כנדרש, המהווים השגה כדין ולכן טרם ניתנה החלטה בשאלה האם להתיר למבקשת להגיש דו"חות לשנים שנדרשו לגביהן דו"חות.

המשיבה טוענת בנוסף, לשיהוי בהגשת הבקשה וכן טוענת, כי מתנהלים הליכים נגד בעלי תפקידים אצל המבקשת בחשד למרמה והונאה של קרן פיצויים ביחס לכספים שקיבלו בשנת 2004.

המשיבה מעלה טענות נוספות נגד המשיב, עו"ד קליר, אלא שלאור עמדתו של המשיב, נראה, כי אין מקום לדון בטענות אלו במסגרת ההליך שלפניי.

7.בתגובה לתגובת המשיבה טוענת המבקשת, כי היא חברה מסודרת, שהתנהלה לאורך שנים ורק החלטת ממשלה היא זו שהביאה לסגירתה.

עוד טוענת המבקשת, כי בשיחה שהתנהלה עם פקיד השומה ציין הלה, כי המבקשת חייבת בהשבת הכספים לקרן הפיצויים ולכן, גם אם תתקבל השומה מטעם המבקשת, הכספים לא יוחזרו לידיה.